<h1>תשובות בעלי התוספות סימן ט"ז — תשובת גאוני נרבונא</h1>
<h2>דף מא.</h2>
תשובה מגאוני נרבונא על קריאת חומשין במקום דליכא ס"ת. הילך לשונם, אמת הוא שאמרו חכמים ז"ל [גיטין ס' ע"א] אין קוראין בחומשין בבית הכנסת מפני כבוד הציבור, וכן הלכה. אך זה תשיב על דעתך, וכי ס"ת שאנו קורין בו, ושאנו עומדין מפניו מעובד הוא כהלכה למשה מסיני דמליח וקמיח ועפיץ. ומפני מה אנו מברכין עליו וקורין בו, אלא אנו סומכין על דברי הגאונים שאמרו מאחר שאין בינינו שיודע לעבד העורות כהלכה, ורוב ספרי תורות שלנו עשויין מאילו עורות, מוטב שתיעקר מצות העיבוד ממקומו ואל יבטל מקריאת התורה, כדהתירו [שם] בספרי דאפטרתא דשרי לטלטולי ולמקרי ביה משום עת לעשות, וכדהתירו בכתיבת האגדות והתלמוד. הכא נמי באותן כפרים שהן במקומות רחוקין שאין להם ס"ת מוטב שיקראו בחומש הכל כס"ת בקריאת ג' וז', ויברך כל אחד כתיקונו, ולא יבטלו מקריאת התורה. ומה שאמרו הגאונים אין גוללין ס"ת בציבור מפני כבוד ציבור, היכא דאיתרמי שעתא דלית להו אלא חד ס"ת, גוללין בציבור ולא חיישינן לכבוד ציבור, שלא יתבטלו מקריאת הפרשה. ומה שהזכרת שנים מקרא ואחד תרגום אצל קריאת התורה, כי בקריאת התורה אחד קורא את הפסוק פעם אחת, ואם יש מתרגם, מתרגם על ידו. אבל מי שמשלים פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום אע"פ ששמע קריאת התורה מפי הקוראים חייב להשלים פרשיותיו בביתו כדי שיתן לבו ודעתו לקריאת התורה. ולכבודך וגם שיאמינו שממנו נשתלח הדבר, חתמנו מקצתינו באגרת. ור"ת חלק עליהם ואמר דאין קוראין בחומשין בבית הכנסת, ונלאתי להאריך. וכמה גאונים שבמלכות פסקו דהקורא בחומשין אין רוח חכמים נוחה הימנו, ומוטב לו שלא קרא. שאפילו בספרי תורות שאין עשויין כתקון חכמים שאין תפורין בגידין, ואין בין שירטוט לשירטוט כמלא שירטוט אסורין לקרות בהן, כ"ש וכ"ש דאסור לקרות בחומש להוציא שם שמים לבטלה. אמנם יש מפרשים דמה שאמרו חכמים אין קורין בחומשין בבית הכנסת, היינו בחומש אחד, כמו מבראשית ועוד ואלה שמות, או אחד משאר חומשין, אבל כשהחומש שלם, כגון שיש בו ה' חומשין קורין. ודוחק. ואומ' שאין לקרות הסדר בחומש בבית הכנסת לפטור הציבור כדאמרינן פ' הניזקין מהו לקרות בחומשין, ומסיק דלא אמרו דאין קורין בחומשין בציבור אלא מפני כבוד ציבור, שהיה להם לכל אחד חומש לבדו. ומשמע דווקא מפני כבוד ציבור, שלא יאמרו עניים הם, אבל אם מחלו על כבודם מותר. ופי' התוספות דווקא להם היה מותר אם היה כל החומש לשם, שכל ספריהם היו בגלילה, אבל אנו שאין ספרינו בגלילה ודאי אסור.
